היוש כולםםםם!!! תודה שחזרתם לבלוג שלי, והיום אני אדבר על הכלב המתוק שלי טאקי!
מאז שאני הייתי ילדה קטנה פחדתי ממלאא דברים, אחד הדברים שהכי פחדתי מהם היו כלבים, כלבים ממש כמו הכלב שלי טאקי, כל פעם שכלב היה מתקרב אליי ברחוב הייתי בורחת אל אבא שלי ואם הייתי רואה אחד בקצה הרחוב הייתי כבר ישר עוברת לאיזור השני רק כדי שאני לא אתקרב אליו וכשהייתי באה אל הבני דודים שלי הייתי בורחת מהכלב שלהם שוקי (זכרונו לברכה) כאלו הוא מפלצת מפחידה.
עכשיו, אתם בטח שואלים "רגע, אז איך יכול להיות שלה יש כלב?", טוב זאת שאלה נהדרת במיוחד!
באיזשהו שלב מסוים בחיים שלי החלטתי שנמאס לי, הרי לא אהבתי את התחושה של ללכת ברחוב ולפחד מכל יצור קטן שעבר לידי. בנוסף, לאבא שלי היה חנות חיות וכל הזמן היו מגיעים לשם כלבים כמובן, והתחושה של לברוח לשירותים כי לא באלי להיתקל באחד מהם הרגישה לי מגוכחת.
אני תמיד ממש אהבתי שתי סוגים ספציפיים של כלבים: קבליר קינס צ'ארלס (בגלל שהוא תמיד הזכיר לי את הכלבה מהיפה והיחפן) ומלטז, שניהם היו כל כך חמודים שכל פעם שראיתי אותם התאהבתי מחדש, אבל עדיין מתתי מפחד מכל אחד מהם.
אבא שלי כל הזמן היה מראה לי כלבים מהסוג הזה ומנסה לשכנע אותי שנקנה אחד כדי שאני אפסיק לפחד וגם כי הוא אוהב כלבים בצורה לא נורמלית, טוב ויום אחד? הסכמתי. אבא שלי ראה את הצ'אנס, לא האמין שיעבוד לו כי תמיד סירבתי לו, אך בפעם הזאת משהו השתנה ובמפתיע החלטתי שנלך לראות את הכלבלב מלטז הקטן.
אני לא זוכרת אם פחדתי או לא פחדתי או התרגשתי או שלא התרגשתי, כי בכנות כל מה שאני זוכרת זה את הפעם הראשונה שראיתי את היצור ששינה לי את החיים והפך אותם לטובים יותר משילדה בת 11 יכולה לדמיין -
ושם הוא היה, בידיים של המוכר, הוא היה כזה קטן שהיה אפשר לשים אותו בתוך הכיס והוא היה מסתדר.
הוא היה רגוע ושלב, שילוב של מתיקות ושקט בו זמנית, הוא נמנם שם על ידיו והוא הביא אותו ישר אל ידי, ואני באומץ הסכמתי, זאת הייתה הפעם הראשונה שנגעתי והחזקתי בכלב, הוא היה פשוט פיצי ונעים, הפרווה שלו הייתה רכה והאוזניים שלו היו קטנטנות, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.
כשהגענו הביתה ישר סיפרתי לבת דודה האהובה שלי שני, היא ואחותה טליה ישר הגיעו לבית לראות את הכלב החדש.
שיחקנו איתו ובעיקר התהלבנו ממנו, הוא התרגש ואנחנו לדעתי התרגשנו עוד יותר.
בחיים לא ראיתי כלב כזה מתוק, טוב, בחיים לא ראיתי כלב במציאות.
לאחר מכן אבא שלי שאל איך כדאי לנו לקרוא לו, כולנו חשבנו והתבוננו בבית, איזה עוד שם אפשר לתת ליצור כזה מקסים?
שני ישר הגיעה עם רעיון שראתה את הטאקי בארון הזכוכית,
והציעה את השם, כמובן שכולנו הסכמנו.
וככה הגיע השם של טאקי (:
המשפט "הכלב הוא החבר הכי טוב של האדם" לדעתי הדבר הכי נכון שחשבנו עליו עד כה.
אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלי המתיקות הזאת בחיים שלי, הוא תמיד שם ותמיד היה שם בתקופות הכי רעות וטובות בחיים שלי.
טאקי הוא כלב סקרן ומתוק, חברותי מאד לכלבים, ישנוני ועם כריזמה אמיתית ואהבה לליטופים.
תאהבו את טאקי!!!!!
ולסיום :כמה תמונות של טאקי
